Jewish Content   Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H

Rambam
3 Chapters Per Day

Sunday, 20 Tamuz, 5780
July 12, 2020

19 Tamuz, 5780 - July 11, 202021 Tamuz, 5780 - July 13, 2020

מצוות לא תעשה

לאו א
מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתי ה', שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).

לאו ב
שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר "לא תעשה לך פסל" (שמות כ,ג; דברים ה,ז).

לאו ג
שלא לעשות עבודה זרה אפילו לאחרים, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד).

לאו ד
שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי" (שמות כ,יט).

לאו ה
שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).

לאו ו
שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר "ולא תועבדם" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).

לאו ז
שלא להעביר בנו למולך, שנאמר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא).

לאו ח
שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר "אל תפנו אל האובות" (ויקרא יט,לא).

לאו ט
שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר "ואל היידעונים" (ויקרא יט,לא).

לאו י
שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט,ד).

לאו יא
שלא להקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה" (דברים טז,כב).

לאו יב
שלא ליתן אבן משכית, שנאמר "ואבן משכית לא תיתנו בארצכם" (ויקרא כו,א).

לאו יג
שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ" (דברים טז,כא).

לאו יד
שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך" (שמות כג,יג).

לאו טו
שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "ולא יישמע על פיך" (ראה שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.

לאו טז
שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית "ולא יוסיפו לעשות" (דברים יג,יב).

לאו יז
שלא לאהוב המסית, שנאמר "לא תאבה לו" (דברים יג,ט).

לאו יח
שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר "ולא תשמע אליו" (דברים יג,ט).

לאו יט
שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר "לא תחוס עינך, עליו" (דברים יג,ט).

לאו כ
שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר "לא תחמול" (דברים יג,ט).

לאו כא
שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט).

לאו כב
שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (דברים ז,כה).

לאו כג
שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר "לא תיבנה עוד" (דברים יג,יז).

לאו כד
שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).

לאו כה
שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).

לאו כו
שלא להתנבא בשמה, שנאמר "ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים" (דברים יח,כ).

לאו כז
שלא להתנבא בשקר, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו" (דברים יח,כ).

לאו כח
שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "לא תשמע, אל דברי הנביא" (דברים יג,ד).

לאו כט
שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו" (דברים יח,כב).

לאו ל
שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ,כג).

לאו לא
שלא לקסום, שנאמר "לא יימצא בך... קוסם קסמים" (דברים יח,י).

לאו לב
שלא לעונן, שנאמר "לא תעוננו" (ויקרא יט,כו).

לאו לג
שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).

לאו לד
שלא לכשף, שנאנר "לא יימצא בך... ומכשף" (דברים יח,י).

לאו לה
שלא לחבור חבר, שנאמר "וחובר, חבר" (דברים יח,יא).

לאו לו
שלא לשאול באוב, שנאמר "ושואל אוב" (דברים יח,יא).

לאו לז
שלא לשאול ביידעוני, שנאמר "ויידעוני" (דברים יח,יא).

לאו לח
שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר "ודורש אל המתים" (דברים יח,יא).

לאו לט
שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב,ה).

לאו מ
שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "לא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב,ה).

לאו מא
שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" (ויקרא יט,כח).

לאו מב
שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (דברים כב,יא).

לאו מג
שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר "ולא תקיפו, פאת ראשכם" (ראה ויקרא יט,כז).

לאו מד
שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית, את פאת זקנך" (ויקרא יט,כז).

לאו מה
שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "לא תתגודדו" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.

לאו מו
שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז).

לאו מז
שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט).

לאו מח
שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב).

לאו מט
שלא להחיות אדם משבעה עממין, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טז).

לאו נ
שלא לחון על עובדי עדודה זרה, שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב).

לאו נא
שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג,לג).

לאו נב
שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז,ג).

לאו נג
שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה'" (דברים כג,ד).

לאו נד
שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב אדומי" (דברים כג,ח).

לאו נה
שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי" (דברים כג,ח).

לאו נו
שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).

לאו נז
שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט).

לאו נח
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).

לאו נט
שלא יסור מלבבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר "לא, תשכח" (דברים כה,יט).

לאו ס
שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד,טז). וזה הכלל, כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה -- חוץ מן המילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה".

לאו סא
שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "ולא תישבעו בשמי, לשקר" (ויקרא יט,יב).

לאו סב
שלא יישבע לשוא, שנאמר "לא תישא את שם ה' אלוהיך, לשוא" (שמות כ,ו; דברים ה,י).

לאו סג
שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (ויקרא כב,לב).

לאו סד
שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם" (דברים ו,טז).

לאו סה
שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדים כתבי הקודש, שנאמר "אבד תאבדון" (דברים יב,ב), "לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ד).

לאו סו
שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא,כג).

לאו סז
שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח,ל).

לאו סח
שלא ייכנס כוהן להיכל בכל עת, שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז,ב).

לאו סט
שלא ייכנס כוהן בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר "אך אל הפרוכת לא יבוא" (ויקרא כא,כג).

לאו ע
שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אשר יהיה בו מום" (ויקרא כא,יז).

לאו עא
שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יח).

לאו עב
שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכוהנים ולא הכוהנים בעבודת הלויים, שנאמר בלויים "אל כלי הקודש ואל המזבח, לא יקרבו... גם הם גם אתם" (ויקרא יח,ג).

לאו עג
שלא ייכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יין ושיכר אל תשת... בבואכם אל אוהל מועד" (ויקרא י,ט), ונאמר "ולהורות, את בני ישראל" (ויקרא י,יא).

לאו עד
שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וזר, לא יקרב אליכם" (במדבר יח,ד).

לאו עה
שלא יעבוד כוהן טמא, שנאמר "ויינזרו מקודשי בני ישראל" (ויקרא כב,ב).

לאו עו
שלא יעבוד כוהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "ולא יחללו" (ויקרא כא,ו).

לאו עז
שלא ייכנס כוהן טמא לעזרה, שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה,ג); זה מחנה שכינה.

לאו עח
שלא ייכנס טמא למחנה לוייה, שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לא יבוא אל תוך המחנה" (דברים כג,יא); זה מחנה לוייה.

לאו עט
שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ,כא).

לאו פ
שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב).

לאו פא
שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמות ל,ט).

לאו פב
שלא לכבות אש המזבח, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח -- לא תכבה" (ויקרא ו,ו).

לאו פג
שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר "ובמתכונתו, לא תעשו" (שמות ל,לב).

לאו פד
שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

לאו פה
שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתה, לא תעשו" (ראה שמות ל,לז).

לאו פו
שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לא יסורו, ממנו" (שמות כה,טו).

לאו פז
שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).

לאו פח
שלא יקרע המעיל, שנאמר "כפי תחרא יהיה לו -- לא ייקרע" (שמות כח,לב).

לאו פט
שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג).

לאו צ
שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר "איש... אשר ישחט שור או כשב" (ויקרא יז,ג) "ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו... ונכרת" (ויקרא יז,ד).

לאו צא
שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר "כול אשר בו מום, לא תקריבו" (ויקרא כב,כ); זהו איסור הקדשו.

לאו צב
שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר "לא תקריבו אלה, לה'" (ויקרא כב,כב).

לאו צג
שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב,כד); וזהו איסור זריקת דמם.

לאו צד
שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר "ואישה, לא תיתנו מהם" (ויקרא כב,כב).

לאו צה
שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר "לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום" (דברים יז,א); זהו מום עובר.

לאו צו
שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו" (ויקרא כב,כה).

לאו צז
שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר "מום לא יהיה בו" (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.

לאו צח
שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר "כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו" (ויקרא ב,יא).

לאו צט
שלא להקריב תפל, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב,יג).

לאו ק
שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" (דברים כג,יט).

לאו קא
שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).

לאו קב
שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה,יא).

לאו קג
שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" (ויקרא ה,יא).

לאו קד
שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה,טו).

לאו קה
שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה,טו).

לאו קו
שלא להמיר את הקודשים, שנאמר "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו" (ויקרא כז,י).

לאו קז
שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.

לאו קח
שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור... לא תפדה" (במדבר יח,יז).

לאו קט
שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,לג).

לאו קי
שלא למכור שדה החרם, שנאמר "לא יימכר" (ויקרא כז,כח).

לאו קיא
שלא לפדות שדה החרם, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,כח).

לאו קיב
שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר "ומלק את ראשו ממול עורפו" (ויקרא ה,ח).

לאו קיג
שלא לעבוד בקודשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו,יט).

לאו קיד
שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר "ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו,יט).

לאו קטו
שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר "לא תשחט על חמץ, דם זבחי" (שמות לד,כה).

לאו קטז
שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסל בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי, עד בוקר" (שמות כג,יח).

לאו קיז
שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "ולא תותירו ממנו, עד בוקר" (שמות יב,י).

לאו קיח
שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר" (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" לבוקרו של יום שני של הפסח, שהוא שלישי לשחיטה.

לאו קיט
שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר "ולא ישאירו ממנו עד בוקר" (ראה במדבר ט,יב).

לאו קכ
שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר קודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.

לאו קכא
שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב,מו).

לאו קכב
שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב,מו; וראה במדבר ט,יב).

לאו קכג
שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר "ולא תוציא מן הבית" (ראה שמות יב,מו).

לאו קכד
שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר "לא תיאפה חמץ, חלקם" (ויקרא ו,י).

לאו קכה
שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל" (שמות יב,ט).

לאו קכו
שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב, שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה).

לאו קכז
שלא יאכל הערל בשר פסח, שנאמר "וכל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח).

לאו קכח
שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.

לאו קכט
שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו" (ויקרא ז,כ).

לאו קל
שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל" (ויקרא ז,יט).

לאו קלא
שלא לאכול נותר, שנאמר "ואוכליו עוונו יישא... ונכרתה הנפש ההיא" (ויקרא יט,ח).

לאו קלב
שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.

לאו קלג
שלא יאכל זר תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

לאו קלד
שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר "תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

לאו קלה
שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.

לאו קלו
שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך... בקודשים לא יאכל" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).

לאו קלז
שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כוהן -- כי תהיה, לאיש זר: היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב,יב).

לאו קלח
שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר "וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז).

לאו קלט
שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה" (ויקרא ו,כג).

לאו קמ
שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר "לא תאכל, כל תועבה" (דברים יד,ג); מפי השמועה למדנו שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.

לאו קמא
שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך" (דברים יב,יז).

לאו קמב
שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר "תירושך" (דברים יב,יז).

לאו קמג
שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר "ויצהרך" (דברים יב,יז).

לאו קמד
שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל... ובכורות" (דברים יב,יז).

לאו קמה
שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר "לא תוכל... בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו "לא תוכל לאכול בשעריך" (שם) אקרא בו.

לאו קמו
שלא לאכול בשר העולה, שנאמר "לא תוכל... ונדריך אשר תידור" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורין ליהנות מהן; ואם נהנה, מעל.

לאו קמז
שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר "לא תוכל... ונדבותיך" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.

לאו קמח
שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג).

לאו קמט
שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל... ותרומת ידך" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.

לאו קנ
שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו,יד).

לאו קנא
שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד).

לאו קנב
שלא להוציא דמי מעשר שני בדברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו למת" אקרא בו.

לאו קנג
שלא לאכול הטבל; והטבל הוא דבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומות ה': שנאמר "ולא יחללו, את קודשי בני ישראל -- את אשר ירימו, לה'" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהם עתידין להרים אותן לה', לא יעשו אותן חול ויאכלו אותן בטבלן.

לאו קנד
שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח), לא תאחר דבר הראוי להקדימו.

לאו קנה
שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב).

לאו קנו
שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר "ולא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו).

לאו קנז
שלא לעבור על דברים שאסר אדם על עצמו, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).

לאו קנח
שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר "אישה זונה וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קנט
שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר "וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קס
שלא ייקח גרושה, שנאמר "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קסא
שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" (ויקרא כא,יד).

לאו קסב
שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושין, מפני שמחללה, שנאמר "לא יחלל זרעו" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.

לאו קסג
שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י,ו).

לאו קסד
שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י,ו).

לאו קסה
שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" (ויקרא י,ז).

לאו קסו
שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא" (ויקרא כא,א).

לאו קסז
שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" (ויקרא כא,יא).

לאו קסח
שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר "ועל כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.

לאו קסט
שלא ייקח שבט לוי חלק בארץ ישראל, שנאמר "ונחלה לא יהיה לו" (דברים יח,ב).

לאו קע
שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר "לא יהיה לכוהנים הלויים... חלק ונחלה" (דברים יח,א).

לאו קעא
שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם -- למת" (דברים יד,א).

לאו קעב
שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר "אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).

לאו קעג
שלא לאכול דג טמא, שנאמר "ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא,יא).

לאו קעד
שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" (ויקרא יא,יג).

לאו קעה
שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר "כול שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, ייאכל" (דברים יד,יט).

לאו קעו
שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ, השורץ על הארץ -- שקץ הוא, לא ייאכל" (ויקרא יא,מא).

לאו קעז
שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא,מד).

לאו קעח
שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר "לכל השרץ, השורץ על הארץ -- לא תאכלום" (ויקרא יא,מב).

לאו קעט
שלא לאכול שרץ המים, שנאמר "אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ, השורץ" (ויקרא יא,מג).

לאו קפ
שלא לאכול מתה, שנאמר "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד,כא).

לאו קפא
שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל).

לאו קפב
שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב,כג).

לאו קפג
שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב,לג).

לאו קפד
שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).

לאו קפה
שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז -- לא תאכלו" (ויקרא ז,כג).

לאו קפו
שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).

לאו קפז
שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.

לאו קפח
שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר "ולא ייאכל את בשרו" (שמות כא,כח).

לאו קפט
שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם... לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצ
שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר "וקלי... לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצא
שלא לאכול כרמל מן החדש, שנאמר "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצב
שלא לאכול עורלה, שנאמר "שלוש שנים, יהיה לכם ערלים -- לא ייאכל" (ויקרא יט,כג).

לאו קצג
שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר "פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם" (דברים כב,ט); זהו איסור אכילה.

לאו קצד
שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב,לח).

לאו קצה
שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר "בננו זה... זולל, וסובא" (דברים כא,כ).

לאו קצו
שלא לאכול ביום הצום, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה" (ויקרא כג,כט).

לאו קצז
שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "ולא ייאכל, חמץ" (שמות יג,ג).

לאו קצח
שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" (שמות יב,כ).

לאו קצט
שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז,ג).

לאו ר
שלא ייראה חמץ, שנאמר "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג,ז).

לאו רא
שלא יימצא חמץ, שנאמר "שאור, לא יימצא בבתיכם" (שמות יב,יט).

לאו רב
שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" (שם).

לאו רג
שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר "וענבים לחים" (במדבר ו,ג).

לאו רד
שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו,ג).

לאו רה
שלא יאכל חרצנים, שנאמר "מחרצנים... לא יאכל" (במדבר ו,ד).

לאו רו
שלא יאכל זוגין, שנאמר "ועד זג -- לא יאכל" (במדבר ו,ד).

לאו רז
שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר "לאביו ולאימו... לא ייטמא" (במדבר ו,ז).

לאו רח
שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר "על כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא; וראה במדבר ו,ו).

לאו רט
שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (במדבר ו,ה).

לאו רי
שלא לקצור כל השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך לקצור" (ויקרא יט,ט).

לאו ריא
שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).

לאו ריב
שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט,י).

לאו ריג
שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט,י).

לאו ריד
שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר "לא תשוב לקחתו" (דברים כד,יט); וכן כל האילנות, שנאמר "לא תפאר אחריך" (דברים כד,כ).

לאו רטו
שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

לאו רטז
שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב,ט).

לאו ריז
שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

לאו ריח
שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב,י).

לאו ריט
שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד).

לאו רכ
שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר "שדך לא תזרע" (ויקרא כה,ד).

לאו רכא
שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה,ד).

לאו רכב
שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כה,ה).

לאו רכג
שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר "ואת עינבי נזיריך לא תבצור" (ויקרא כה,ה).

לאו רכד
שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר "לא תזרעו" (ויקרא כה,יא).

לאו רכה
שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו "לא תקצרו את ספיחיה" (ויקרא כה,יא).

לאו רכו
שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר שנים, שנאמר בו "ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה,יא).

לאו רכז
שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר "והארץ, לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה,כג).

לאו רכח
שלא לשנות מגרש הלויים ושדותיהם, שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.

לאו רכט
שלא לעזוב את הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.

לאו רל
שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו" (דברים טו,ב).

לאו רלא
שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר" (דברים טו,ט). זה הכלל, כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.

לאו רלב
שלא יימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר "לא תאמץ את לבבך" (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יותר על שביטל עשה עובר על לא תעשה.

לאו רלג
שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" (דברים טו,יג).

לאו רלד
שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד).

לאו רלה
שלא להלוות ברבית לישראל, שנאמר "את כספך -- לא תיתן לו, בנשך" (ויקרא כה,לז).

לאו רלו
שלא ללוות ברבית, שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ); כן למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.

לאו רלז
שלא להשית יד בין לווה ומלווה ברבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד).

לאו רלח
שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר, איתך" (ויקרא יט,יג).

לאו רלט
שלא ימשכן בעל חובו בזרוע, שנאמר "לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו" (דברים כד,י).

לאו רמ
שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר "לא תשכב, בעבוטו" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא השיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.

לאו רמא
שלא למשכן האלמנה, שנאמר "ולא תחבול, בגד אלמנה" (דברים כד,יז).

לאו רמב
שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר "לא יחבול ריחיים, ורכב" (דברים כד,ו).

לאו רמג
שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר "לא, תגנוב" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זו גניבת נפש.

לאו רמד
שלא לגנוב ממון, שנאמר "לא, תגנובו" (ויקרא יט,יא); זו גניבת ממון.

לאו רמה
שלא לגזול, שנאמר "לא תגזול" (ויקרא יט,יג).

לאו רמו
שלא להסיג גבול, שנאמר "לא תסיג גבול ריעך" (דברים יט,יד).

לאו רמז
שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" (ויקרא יט,יג).

לאו רמח
שלא לכחש בממון חברו, שנאמר "לא תכחשו" (ויקרא יט,יא).

לאו רמט
שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר "לא תשקרו" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע לשקר בממון שיש לחברך בידך.

לאו רנ
שלא יונה במקח וממכר, שנאמר "אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד).

לאו רנא
שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה,יז); זו אונאת דברים.

לאו רנב
שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וגר לא תונה" (שמות כב,כ).

לאו רנג
שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "ולא תלחצנו" (שמות כב,כ).

לאו רנד
שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לא תסגיר עבד, אל אדוניו" (דברים כג,טז).

לאו רנה
שלא להונות עבד זה, שנאמר "עימך יישב בקרבך, במקום אשר יבחר... בטוב לו; לא, תוננו" (דברים כג,יז).

לאו רנו
שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כל אלמנה ויתום, לא תענון" (שמות כב,כא).

לאו רנז
שלא לעבוד בעבד עברי כעבודת עבד, שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט).

לאו רנח
שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה,מב).

לאו רנט
שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה,מג; ויקרא כה,מו).

לאו רס
שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג).

לאו רסא
שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר "לא ימשול למוכרה" (שמות כא,ח).

לאו רסב
שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י); והוא הדין לשאר הנשים.

לאו רסג
שלא למכור אשת יפת תואר להיות שפחה, שנאמר "לא תמכרנה" (דברים כא,יד).

לאו רסד
שלא לכבוש אשת יפת תואר להיות שפחה, שנאמר "לא תתעמר בה" (דברים כא,יד).

לאו רסה
שלא לחמוד, שנאמר "לא תחמוד אשת ריעך" (שמות כ,יג; דברים ה,יז).

לאו רסו
שלא להתאוות, שנאמר "לא תתאווה בית ריעך" (דברים ה,יז).

לאו רסז
שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וחרמש לא תניף" (דברים כג,כו).

לאו רסח
שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל כלייך, לא תיתן" (דברים כג,כה).

לאו רסט
שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לא תוכל, להתעלם" (דברים כב,ג).

לאו רע
שלא להניח בהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר "לא תראה חמור אחיך" (ראה דברים כב,ד).

לאו רעא
שלא לעשות עוול במידה, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט,לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עוול במשפט המידה.

לאו רעב
שלא להיות אצלנו אבן ואבן איפה ואיפה, שנאמר "לא יהיה לך בביתך..." (דברים כה,יד).

לאו רעג
שלא לעוול המשפט, שנאמר "לא תעשו עוול במשפט" (ויקרא יט,טו).

לאו רעד
שלא ליקח שוחד, שנאמר "ושוחד, לא תיקח" (שמות כג,ח).

לאו רעה
שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "ולא תהדר פני גדול" (ויקרא יט,טו).

לאו רעו
שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לא תגורו מפני איש" (דברים א,יז).

לאו רעז
שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג,ג).

לאו רעח
שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לא תטה משפט אביונך" (שמות כג,ו); זה אביון במצוות.

לאו רעט
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לא תחוס, עינך" (דברים יט,כא).

לאו רפ
שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לא תטה, משפט גר יתום" (דברים כד,יז).

לאו רפא
שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג,א).

לאו רפב
שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, שנאמר "לא תהיה אחרי רבים, לרעות" (שמות כג,ב).

לאו רפג
שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר "לא תענה על ריב, לנטות" (שמות כג,ב).

לאו רפד
שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א,יז).

לאו רפה
שלא להעיד בשקר, שנאמר "לא תענה בריעך עד שקר" (שמות כ,יב).

לאו רפו
שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס" (שמות כג,א).

לאו רפז
שלא יעיד קרוב, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד,טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר קרובים.

לאו רפח
שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לא יקום עד אחד באיש" (דברים יט,טו).

לאו רפט
שלא להרוג נקי, שנאמר "לא, תרצח" (שמות כ,יב; דברים ה,טז).

לאו רצ
שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז).

לאו רצא
שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "ועד אחד, לא יענה בנפש" (במדבר לה,ל).

לאו רצב
שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "ולא ימות הרוצח, עד עומדו לפני העדה" (במדבר לה,יב).

לאו רצג
שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וקצותה, את כפה: לא תחוס, עינך" (דברים כה,יב).

לאו רצד
שלא לענוש האנוס, שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב,כו).

לאו רצה
שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "ולא תקחו כופר לנפש רוצח" (במדבר לה,לא).

לאו רצו
שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "ולא תקחו כופר, לנוס אל עיר מקלטו" (במדבר לה,לב).

לאו רצז
שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז).

לאו רצח
שלא להניח מכשול, שנאמר "לא תשים דמים בביתך" (דברים כב,ח).

לאו רצט
שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

לאו ש
שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר "לא יוסיף: פן יוסיף" (דברים כה,ג).

לאו שא
שלא לרגל, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז).

לאו שב
שלא לשנוא בלב, שנאמר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז).

לאו שג
שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז).

לאו שד
שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח).

לאו שה
שלא לנטור, שנאמר "לא תיטור" (ויקרא יט,יח).

לאו שו
שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו).

לאו שז
שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג,לג).

לאו שח
שלא לתלוש סימני הצרעת, שנאמר "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח).

לאו שט
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).

לאו שי
שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).

לאו שיא
שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי ציבור כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד,ה).

לאו שיב
שלא להמרות פי בית דין, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לך" (ראה דברים יז,יא).

לאו שיג
שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם -- אותו תשמרו, לעשות: לא תוסף עליו" (דברים יג,א).

לאו שיד
שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א).

לאו שטו
שלא לקלל הדיין, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז).

לאו שטז
שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" (שמות כב,כז).

לאו שיז
שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).

לאו שיח
שלא לקלל אב ואם, שנאמר "ומקלל אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,יז).

לאו שיט
שלא להכות אב ואם, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,טו).

לאו שכ
שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).

לאו שכא
שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו" (שמות טז,כט).

לאו שכב
שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" (שמות לה,ג).

לאו שכג
שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

לאו שכד
שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר בו "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

לאו שכה
שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).

לאו שכו
שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).

לאו שכז
שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו "כל מלאכה, לא תעשו" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).

לאו שכח
שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לה; ויקרא כג,לו; במדבר כט,יב).

לאו שכט
שלא לעשות מלאכה ביום השמיני של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).

לאו של
שלא לגלות ערוות אם, שנאמר "אימך היא, לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח,ז).

לאו שלא
שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר "ערוות אחותך... לא תגלה" (ויקרא יח,ט).

לאו שלב
שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר "ערוות אשת אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,ח).

לאו שלג
שלא לגלות ערוות אחותו מן האב או מן האם, שנאמר "ערוות בת אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא -- לא תגלה, ערוותה" (ויקרא יח,יא).

לאו שלד
שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר "ערוות בת בנך" (ויקרא יח,י).

לאו שלה
שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר "או בת בתך, לא תגלה ערוותן" (ויקרא יח,י).

לאו שלו
שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.

לאו שלז
שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר "ערוות אישה ובתה, לא תגלה" (ויקרא יח,יז).

לאו שלח
שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר "את בת בנה" (ויקרא יח,יז).

לאו שלט
שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר "ואת בת בתה, לא תיקח" (ויקרא יח,יז).

לאו שמ
שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר "ערוות אחות אימך, לא תגלה" (ויקרא יח,יג).

לאו שמא
שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר "ערוות אחות אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יב).

לאו שמב
שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר "אל אשתו לא תקרב, דודתך היא" (ויקרא יח,יד).

לאו שמג
שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר "ערוות כלתך, לא תגלה" (ויקרא יח,טו).

לאו שמד
שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר "ערוות אשת אחיך, לא תגלה" (ויקרא יח,טז).

לאו שמה
שלא לגלות ערוות אחות אשתו, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" (ויקרא יח,יח).

לאו שמו
שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר "ואל אישה, בנידת טומאתה -- לא תקרב" (ויקרא יח,יט).

לאו שמז
שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר "ואל אשת, עמיתך -- לא תיתן שכובתך, לזרע" (ויקרא יח,כ).

לאו שמח
שלא לשכב עם בהמה, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך, לזרע" (ראה ויקרא יח,כג).

לאו שמט
שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר "ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא יח,כג).

לאו שנ
שלא לשכב עם זכר, שנאמר "ואת זכר -- לא תשכב" (ויקרא יח,כב).

לאו שנא
שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר "ערוות אביך... לא תגלה" (ויקרא יח,ז).

לאו שנב
שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יד).

לאו שנג
שלא ליקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר "אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.

לאו שנד
שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג).

לאו שנה
שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה" (דברים כג,יח).

לאו שנו
שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה" (דברים כד,ד).

לאו שנז
שלא תינשא היבמה לאיש זר חוץ מיבמה, שנאמר "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה).

לאו שנח
שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (דברים כב,כט).

לאו שנט
שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).

לאו שס
שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא" (דברים כג,ב).

לאו שסא
שלא לסרס זכר מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד).

לאו שסב
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" (דברים יז,טו).

לאו שסג
שלא ירבה לו המלך סוסים, שנאמר "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז).

לאו שסד
שלא ירבה לו המלך נשים, שנאמר "לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז).

לאו שסה
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז,יז).

מצוות א
אלו הן שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיניי, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן; וכל אותן הכללות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה, היא תורה שבעל פה שקיבלו בית דין מפי בית דין.

מצוות ב
ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה, וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל -- כגון מקרא מגילה, ונר חנוכה, ותענית תשעה באב, וידיים, ועירובין. ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין; והכול יתבאר בחיבור זה.

מצוות ג
כל אלו המצוות שנתחדשו -- חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר "לא תסור, מן הדבר..." (דברים יז,יא); ואינן תוספת על מצוות התורה.

מצוות ד
ועל מה הזהירה תורה "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א) -- שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות.

מצוות ה
אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה -- אין זו תוספת: שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה. ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה.

מצוות ו
אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, שנאמר "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז).

מצוות ז
ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    Jewish Content