Jewish Content   Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H

Rambam
3 Chapters Per Day

Wednesday, 8 Shevat, 5778
January 24, 2018

7 Shevat, 5778 - January 23, 20189 Shevat, 5778 - January 25, 2018

הלכות כלאיים פרק ג

א) יש מינין בזרעים שיהיה המין האחד, נפרד לצורות הרבה, מפני שינוי המקומות והעבודה שעובדין הארץ, עד שייראה כשני מינין; ואף על פי שאין דומין זה לזה, הואיל והן מין אחד, אינן כלאיים זה בזה.

ב) ויש בזרעים שני מינין, שהן דומין זה לזה וצורת שניהן קרובה להיות צורה אחת; ואף על פי כן הואיל והן שני מינין, הרי אלו אסורין זה עם זה.

ג) כיצד, החזרת עם חזרת גלים, והעולשין עם עולשי שדה, והכרישין עם כרישי שדה, והכוסבר עם כוסבר הרים, והחרדל עם חרדל מצרי, ודלעת המצרית עם הדלעת הרמוצה -- אינן כלאיים זה בזה.

ד) וכן החיטין עם הזונין, והשעורים עם שיבולת שועל, והכוסמין עם השיפון, והפול עם הספיר, והפורקדן עם הטופח, ופול הלבן עם השעועית, והקישות עם המלפפון, והכרוב עם התרובתור, והתרדין עם הלעונין -- אינן כלאיים זה בזה.

ה) אבל הצנון עם הנפוס, והחרדל עם הלפסן, ודלעת יוונית עם דלעת מצרית או עם דלעת הרמוצה -- אף על פי שדומין זה לזה, הרי אלו כלאיים זה בזה.

ו) [ד] וכן באילן, שני מינין שדומין זה לזה בעלין או בפירות -- הואיל והן שני מינין, הרי אלו כלאיים. כיצד, התפוח עם החזרור, והפרסקין עם השקדים, והשיזפין עם הרימין -- אף על פי שדומין זה לזה, הרי הן כלאיים זה בזה; אבל האגסין עם הקרוסטמלין, והפרישין עם העוזררין -- אינן כלאיים זה בזה.

ז) [ה] וכן יש שם זרעים ואילנות אחרות -- אף על פי שהם שני מינין בטבען, הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה, או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שייראו כשני גוונין ממין אחד -- לא חששו להן לכלאיים זה עם זה: שאין הולכין בכלאיים אלא אחר מראית העין.

ח) [ו] כיצד, הלפת עם הצנון -- אינן כלאיים זה בזה, מפני שפרי של זה דומה לפרי של זה; והלפת עם הנפוס -- אינן כלאיים זה בזה, מפני שהעלין דומין לעלין. אבל צנון עם הנפוס -- אף על פי שהעלין דומין זה לזה, והפרי דומה לפרי -- הרי אלו כלאיים, הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. וכן כל כיוצא באלו.

ט) [ז] וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהן כלאיים זה עם זה, כדי שיהיו נראין מובדלין זה מזה; אבל אם נראין שנזרעו בערבוביה, הרי זה אסור. [ח] ושיעורין רבים יש בהרחקה הזאת -- הכול לפי גודל השדה הנזרעת, ולפי רוחב העלין, ושילוח היונקות.

י) [ט] כיצד, שדהו שהייתה זרועה מין תבואה, וביקש לזרוע בצידה מין תבואה אחר בשדה אחרת -- מרחיק ביניהן בית רובע: והוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה מרובע, בין מן האמצע בין מן הצד. ואם לא היה ביניהן כשיעור הזה, אסור; ואינו לוקה, עד שיהיו קרובין בתוך שישה טפחים.

יא) [י] הייתה שדהו זרועה ירק, וביקש לזרוע בצידה שדה ירק אחר, אפילו דלעת -- מרחיק בין שתי השדות שישה טפחים על שישה טפחים מרובע, בין מן האמצע בין מן הצד. ופחות משיעור זה, אסור; ואינו לוקה, עד שיהיו קרובין בתוך טפח. [יא] הייתה אחת משתי השדות זרועה תבואה, והשנייה שבצידה ירק או דלעת -- מרחיק ביניהן בית רובע.

יב) במה דברים אמורים שצריך להרחקה בשיעורין האלו, בין שתי שדות; אבל אם הייתה שדהו זרועה ירק, ורצה לזרוע בצידה שורה של ירק ממין אחר -- דייו לעשות בין השדה ובין השורה תלם אחד, אורכו שישה טפחים בלבד ורוחבו כעומקו.

יג) הייתה שדהו זרועה תבואה, ורצה לזרוע בתוכה שורה אחת של ירק, אפילו שורה של דילועין שהעלין שלה ארוכין ומסתבכין -- מרחיק ביניהן שישה טפחים; ואם נמשכו העלין של דלעת ונכנסו לתבואה ונסתבכו בה, יעקור מן התבואה שלפני הדלעת עד שלא יתערבו העלין.

יד) ואין צריך לומר שאם זרע שורה ממין זה, ושורה ממין אחר -- שדייו להיות ביניהן תלם אחד, כמו שיתבאר.

טו) [יד] הרחיק בין שני המינין הרחקה הראויה להן, והיה מין זה נוטה על גבי מין זה, בין שנטת תבואה על התבואה, או ירק על גבי ירק, או ירק על התבואה, או תבואה על הירק -- הכול מותר, שהרי הרחיק כשיעור: חוץ מדלעת יוונית, שהיא נמשכת הרבה; לפיכך אם נטת, יעקור מלפניה, כמו שביארנו.

טז) [טו] היה בין שני המינים בור, או ניר, או גפה, או דרך, או גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, או חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, או אילן שהוא מסך על הארץ, או סלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה -- הרי זה מותר לסמוך המין לצד אחד מאלו, והמין האחר לצד השני: הואיל ואחד מכל אלו מבדיל ביניהן, הרי הן נראין מובדלין זה מזה.

יז) [טז] במה דברים אמורים שצריך הרחקה או דבר המבדיל, בשזרע בתוך שדהו. אבל אם הייתה שדהו זרועה חיטים -- מותר לחברו לזרוע בצידה שעורים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט): אין האיסור אלא שיזרע שדהו כלאיים, ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאיים. ולא עוד, אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחיטים, ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חברו שהיא זרועה שעורים -- הרי זה מותר: מפני שנראו השעורים שבתוך שדהו שהן סוף שדה חברו.

יח) [יז] הייתה שדהו זרועה חיטים, ושדה חברו בצידה זרועה חיטים -- מותר לו לזרוע תלם של פשתן אחד בצד חיטים שלו, סמוך לשדה חברו: שהרואה יודע שאין דרך העם לזרוע תלם אחד של פשתן; ולא נתכוון זה אלא לבדוק שדהו אם ראויה היא לזרע פשתן אם לא, ונמצא כזורע להשחתה. לפיכך אסור לזרוע מין אחר בין שתי שורות אלו שהן ממין אחד, עד שירחיק בתוך שלו.

יט) [יח] הייתה שדהו ושדה חברו שבצידה זרועין שני מיני תבואה -- לא יזרע ביניהן חרדל וחריע, אפילו תלם אחד: מפני שהעם זורעין מאלו תלם אחד. אבל אם היו שתי השדות זרועין שני מיני ירקות, מותר לזרוע ביניהן חרדל או חריע -- שמותר להקיף חרדל או חריע לכל מין חוץ מן התבואה, מפני שאינן מזיקין אותה.

כ) וכן אם הייתה זווית של זרע זה נוגעת בצלע של זרע האחר בתוך שדהו, הרי זה מותר -- מפני שהן נראין מובדלין זה מזה; ואין צריך לומר אם הייתה זווית של זרע זה נוגעת בזווית של זרע האחר, מפני שהם נראין כסוף שדה שנגע בסוף שדה -- שהוא מותר בלא הרחקה ולא הבדלה, כמו שביארנו.


הלכות כלאיים פרק ד

א) מותר לזרוע שתי שורות זו בצד זו של קישואין, ושתי שורות בצידן של דילועין, ושתי שורות של פול המצרי, ותלם בין כל מין ומין. אבל לא יזרע שורה אחת של קישואין, ושורה אחת של דילועין, ושורה אחת של פול המצרי -- אף על פי שהתלם מבדיל בין כל מין ומין: מפני שמינין אלו עלין שלהן ארוכין ונמשכין ומסתבכין; ואם זרען שורה בצד שורה, יתערב הכול וייראו כנזרעין בערבוביה.

ב) הייתה שדהו זרועה מין ממיני ירקות, וביקש לזרוע בתוכה שורות שורות של דילועין -- עוקר מן הירק מקום שזורע בו שורה של דילועין, ומבדיל בינה ובין הירק בתלם, ומניח מן הירק רוחב שתים עשרה אמה, ועושה שורה שנייה של דילועין, ומבדיל בינה ובין הירק בתלם; וכן עד מקום שירצה, שנמצא בין כל שתי שורות של דילועין שתים עשרה אמה. אבל פחות מכן, אסור -- מפני שהעלין מסתבכין מכאן ומכאן בירק שביניהן, ונראה הכול כאילו נזרע בערבוביה.

ג) הייתה שורה של דלעת זרועה, אפילו דלעת יחידית, ובא לזרוע בצידה תבואה -- מרחיק בית רובע: שהרי נמשכו עליה, והחזיקה מקום גדול. וכל דבר שיהיה בתוך בית הרובע שמרחיקין בין שני המינין, עולה מן המידה -- כגון הקבר והסלע וכיוצא בהן.

ד) התלם או אמת המים שהן עמוקין טפח -- זורעין לתוכן שלושה מיני זירעונין, אחד על שפת התלם מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע. [ה] ומותר לנטוע שני מינין בתוך גומה אחת, ואפילו קישות ודלעת -- והוא שיהיה מין זה נוטה מעל שפת הגומה לכאן, והמין האחר נוטה לצד השני, וייראו נבדלין זה מזה. וכן אם נטע ארבעה מינין בתוך הגומה, והפכן לארבע רוחותיה -- הרי זה מותר.

ה) [ו] הרוצה לזרוע שדהו מישר מישר מכל מין -- מרחיק בין כל מישר ומישר שתי אמות על שתי אמות, ומצר והולך עד שלא יישאר ביניהם בסוף המישר אלא כל שהוא: שהרי הן נראין שלא נזרעו בערבוביה.

ו) [ז] רצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין -- לא יעשה בתוך כל בית סאה יתר על תשע קרחות, כל קרחת מהן בית רובע; ונמצא ריחוק בין קרחת וקרחת, קרוב לעשר אמות פחות רביע -- שכל בית סאה חמישים על חמישים. [ח] ומה בין המישר לקרחת, שהמישר ארוך והקרחת מרובעת.

ז) [ט] מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט, כמו שביארנו -- מותר לזרוע מהן אפילו חמישה מינין בתוך ערוגה אחת, שהיא שישה טפחים על שישה טפחים: והוא שיזרע ארבעה מינין בארבע רוחות ערוגה, ואחד באמצע, וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה, כדי שלא יינקו זה מזה. אבל יותר על חמישה מינין, לא יזרע ואף על פי שמרחיק ביניהן -- לפי שמינין הרבה בערוגה כזו, הרי הן כנטועין בערבוביה.

ח) [י] במה דברים אמורים, בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה לה; אבל ערוגה בין ערוגות, אסור לזרוע בה חמישה מינין: שאם יזרע בכל רוח מערוגה זו, ובכל רוח מערוגות שסביבותיה -- ייראה הכול כמעורב. ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן, ועלין שבערוגה שבצידה מכאן, עד שייראו מובדלין -- מותר; וכן אם עשה תלם בין כל ערוגה לערוגה, מותר.

ט) [יא] ואסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטייה, ואפילו כנגד הקרנות של ערוגה שאין בהן זרע: גזירה -- שמא יזרע ארבעת המינין בארבע זווייות ערוגה, ויזרע מינין אחרים חוצה לה כנגד הזווייות, ונמצא הכול מעורב.

י) [יב] הייתה הערוגה שישה על שישה, והיה לה גבול טפח סביב -- מותר לזרוע בה ואפילו שמונה עשר מין: שלושה על כל גבול וגבול, ושישה באמצע; וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה. ולא יזרע ראש הלפת בתוך הגבול, שמא ימלאהו. יתר על זה, לא יזרע.

יא) [יג] ואסור לזרוע בערוגה מיני זרעים כעניין זה, מפני שהן נראין כלאיים; אבל מיני ירקות, הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט, הרי זה מותר, כמו שביארנו.

יב) [יד] גבול שהיה גבוה טפח, וזרעו בו מינין הרבה כמו שביארנו, ונתמעט מטפח מאחר שנזרע בו -- כשר, שהיה כשר מתחילתו.

יג) [טו] הרוצה למלאות כל גינתו מיני ירק רבים, ולא ירחיק ביניהן -- עושה הגינה כולה ערוגות ערוגות מרובעות, אפילו שישה על שישה, ועושה בכל ערוגה חמישה עיגולין, ארבעה בארבע רוחותיה ואחד באמצע; וזורע מין בכל עיגול, וזורע ארבעה מינין אחרים בארבע קרנות ערוגה: נמצאו תשעה מינין בכל ערוגה, והן נראין מובדלין זה מזה; ואינו מפסיד אלא מה שבין העיגולין בלבד -- שהוא מניחו חרב כדי שייראו העיגולין מובדלין מן הקרנות, ומובדלין זה מזה.

יד) ואם רצה שלא יפסיד כלום -- אם היו העיגולין זרועין שתי, זורע מה שביניהן ערב; ואם היו זרועין ערב, זורע מה שביניהן שתי: כדי שייראו מובדלין.

טו) [טז] מכל אלו הדברים נתבאר לך, שבזמן שיש בין שני המינין הרחקה הראויה להן כדי שלא יינקו זה מזה -- אין חוששין למראית העין, כמו שביארנו; ובזמן שייראו מובדלין זה מזה -- אין חוששין ליניקתן, אפילו הן זה בצד זה, כמו שיתבאר עתה.


הלכות כלאיים פרק ה

א) הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות, עם זרע הכרם -- הרי זה לוקה שתיים: אחת משום "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט), ואחת משום "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב,ט). [ב] ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם, עד שיזרע בארץ ישראל חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד; וכן אם חיפה אותן בעפר, לוקה.

ב) וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן, או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן, במפולת יד -- הרי זה לוקה. [ג] ואינו חייב מן התורה אלא על קנבס, ופול, וכיוצא בהן מזרעים שנגמרין עם גמר תבואת הכרם; אבל שאר הזרעים, אסורין מדבריהם.

ג) וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם, בחוצה לארץ. [ד] ולמה אסרו לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ, ולא אסרו כלאי זרעים -- מפני שכלאי הכרם חמורין הן, שאם נזרעו בארץ ישראל הרי הן אסורין בהניה; וכיון שהן אסורין בהניה בארץ, אסרו לזורען בחוצה לארץ. [ה] ואין עודרין עם הגוי בכלאיים, אבל עוקרין עימו כדי למעט התפלה.

ד) [ו] אין אסור משום כלאי הכרם, אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד. אבל שאר מיני זרעים, מותר לזורען בכרם; ואין צריך לומר, שאר אילנות.

ה) [ז] אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים, או ליטע גפן בצד הירק או תבואה. ואם עשה כן -- אף על פי שאינו לוקה, הרי זה קידש; ונאסרו שניהן בהניה -- הירק או התבואה, והגפנים. ושורפין את שתיהן, שנאמר "פן תקדש המלאה הזרע..." (דברים כב,ט); ואפילו הקש של תבואה, והעצים של גפנים האלו -- אסורין בהניה, ושורפין אותן. ולא יסיק בהן תנור וכיריים, ולא יבשל בהן בשעת שריפתן.

ו) [ח] אחד הנוטע, ואחד המקיים כגון שראה כלאיים צמחו בכרמו והניחן -- הרי זה קידש. ואין אדם מקדש, דבר שאינו שלו; לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו -- קידש גפנו, ולא נתקדשה התבואה. סיכך גפן חברו על תבואתו -- קידש תבואתו, ולא קידש גפן חברו; סיכך גפן חברו על תבואת חברו -- לא קידש אחד מהן. ומפני זה, הזורע כרמו בשביעית -- לא קידש.

ז) [ט] הרואה כלאיים בכרם חברו, וקיימן -- הרי זה הרואה, אסור בהניתן; וכל אדם, מותרין בהן. ואילו קיימן בעל הכרם -- היה מקדש אותן לכל אדם, כמו שביארנו.

ח) [י] האנס שזרע כלאיים בכרם חברו -- אם נשתקעו הבעלים, אף על פי שלא נתייאשו -- הרי זה קידש מן התורה; ואם לא נשתקעו הבעלים, אף על פי שנתייאשו -- אינו מקדש אלא מדברי סופרים.

ט) [יא] הרוח שעקרה פארות הגפן, ושלחה אותן על התבואה -- יגרור אותן מיד; ואם אירעו אונס, ולא סילקן -- הרי אלו מותרין, ולא נתקדשו.

י) [יב] אנס שזרע הכרם -- כשייצא האנס, יקצור הזרע מיד, ואפילו בחולו של מועד. ואם לא מצא פועלין, יוסיף להן עד שליש בשכרן; ביקשו ממנו יותר מכן, עד שלא מצא פועלים -- הרי זה מבקש בנחת וקוצר. ואם נשתהה הזרע עד שהגיע לעונת שיקדש -- הרי זה יקדש, וייאסרו שניהן.

יא) [יג] מאימתיי תבואה או ירק מתקדשין, משישרישו. ענבים, משייעשו כפול הלבן, שנאמר "המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם" (דברים כב,ט), עד שיזריע זה ויהיה זה תבואה; אבל תבואה שיבשה כל צורכה, וענבים שבשלו כל צורכן -- אינן מתקדשות.

יב) כיצד, תבואה שיבשה כל צורכה, ובא ונטע גפן בתוכה, וכן ענבים שבשלו כל צורכן, וזרע תבואה או ירק בצידן -- אף על פי שזה אסור, אינן מתקדשות.

יג) [יד] כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן, אלא עדיין הן בוסר, וזרע בתוכו ירק או תבואה, והשרישו -- הרי זה לא קידש. ואף על פי כן קונסין אותו, ואוסרין הזרע; אבל הבוסר, מותר. ואם עקר הזרע קודם שייעשו הענבים כפול הלבן, הרי הוא מותר בהניה. מקצתן נעשו כפול הלבן, ומקצתן לא נעשו -- את שנעשו, נתקדשו; ושלא נעשו, מותרין.

יד) [טו] ענבים שנעשו כפול הלבן, וזרע בצידן תבואה או מיני ירקות, וליקט הזרע קודם שישריש -- הרי זה מותר בהניה; ואם השריש, אסור.

טו) [טז] גפן שיבשו העלין שלה, ונפלו כדרך שתיבש הגפן בימי הקור -- אסור לזרוע בצידה ירק או תבואה; ואם זרע, לא קידש. וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב, המונח בכרם -- לא קידש; ומכין אותו מכת מרדות. אבל עציץ נקוב, הרי הוא כארץ.

טז) [יז] היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים או עם המים, או שהיה זורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחוריו ונפלו הזרעים בכרם, וצמחו -- הרי זה לא נתקדש, שנאמר "אשר תזרע" (דברים כב,ט), וזה לא זרע. וחייב לעקור, כשיראה; ואם קיימן, הרי זה קידש.

יז) סיערתו הרוח לפניו, וראה הזרעים שנפלו בכרם -- הרי זה כזורע. וכיצד יעשה, אם צמחו העשבים, יהפוך אותם במחרשה ודייו. ואם מצאן שנעשו אביב, ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו -- שהכול אסור בהניה; ואם מצאה שנעשת דגן, הרי זו תישרף. ואם ראה אותן, וקיימן -- הרי אלו יישרפו עם הגפנים הסמוכות להן.

יח) הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזורעו -- אף על פי שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה, הרי זה לא קידש: עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימין, רוב העם באותו מקום. כיצד, המקיים קוצים בכרם בערב, שרוצים בקוצים לגמליהם -- הרי זה קידש.

יט) האירוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר מיני זרעים, אינן כלאיים בכרם; הקנבס והקינרס וצמר גפן, הרי הן כשאר מיני ירקות ומקדשין בכרם. וכן כל מיני דשאים שעולין מאליהן בשדה, הרי הן מקדשין בכרם. ופול המצרי, מין זרעים ואינו מקדש.

כ) הקנים והורד והאטדין -- מיני אילן הן, ואינן כלאיים בכרם. [כ] זה הכלל, כל המוציא עלין מעיקרו, הרי זה ירק; וכל שאינו מוציא עלין, הרי זה אילן. והצלף, אילן לכל דבר.

כא) הרואה ירק בכרם ואמר, כשאגיע לו אלקטנו -- מותר; הגיע לו, ועבר מעליו ואמר, כשאחזור לו אלקטנו -- אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתיים, הרי זה קידש.

כב) וכיצד משערין שיעור זה, רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ, בכמה זמן ייבש -- הגע עצמך שייבש עד שלא תישאר בו ליחה, במאה שעה: אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה, הרי הוסיף במאתיים ואסור; ואם נשתהה פחות מחצי שעה, מותר.

כג) אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק, בתוך הכרם; ואם הניחו תחת הגפן, ונשתהה שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתיים -- הרי זה קידש.

כד) בצל שנטעו בכרם, ואחר כך נעקר הכרם, ואחר כך צמחו הבצלים מן העיקר הנטוע -- אף על פי שרבו הגידולים על עיקרו במאתיים, הרי אותו העיקר באיסורו: שאין גידולי היתר, מעלין את העיקר האסור.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    Jewish Content